מוקדנית בזק תוכר כנפגעת עבודה ותקבל תגמולים מהביטוח הלאומי

מוקדנית בזק התלוננה כי לאחר שנים של עבודה, החלה לסבול מתופעות שונות אשר נגרמו כתוצאה ממיקרו טראומה. אלו פגעו לדבריה בידיים ובצוואר. הפנייה אל הביטוח הלאומי נדחתה אך בית הדין לעבודה זיכה את המתלוננת וקבעה כי על פי תורת המיקרו טראומה זכאית המתלוננת להכרה כנפגעת עבודה.

התובעת ילידת 1953 הועסקה על יד חברת בזק בתקופה שבין 1/3/88 ועד לסוף 04/14. לאורך כל אותה תקופה היא עבדה כמוקדנית בשירות של 144. מתכונת העבודה כללה 8 שעות בכל יום, חמישה ימים בשבוע. בכל יום היו לה במהלך העבודה – שתי הפסקות בלבד – אחת באורך של חצי שעה ואחת של רבע שעה. בשנה האחרונה היא הועסקה שישה ימים בשבוע למשך שש וחצי שעות בכל יום.

תפקידה כלל מענה טלפוני ללקוחות אשר התקשרו אל המוקד כאשר העבודה נעשתה באמצעות אוזניות. שתי ידיה היו חופשיות לצורך הטיפול בלקוח, טיפול אשר כולל הקלדה של שם המנוי אשר את פרטיו ביקש הלקוח לקבל, כאשר זה כולל בדרך כלל מספר טלפון, כתובת או שם של בית עסק. התובעת לא נהגה להקליד בשיטה עיוורת אלא השתמשה באצבע המורה בכל אחת משתי כפות ידיה. הקצב שלה בהקלדה היה סביר לגמרי ביחס לאנשים אשר מקלידים שלא בשיטה עיוורת.

שיחות הטלפון אשר הוזרמו אל עמדתה של התובעת הגיעו ברצף כאשר לתובעת לא הייתה כל שליטה על כמות השיחות. כאשר שהתה התובעת בהפסקות היא כמובן לא נדרשה לענות לשיחות אשר הגיעו אליה וכמובן גם לא נדרשה להקליד. אורכה של כל שיחת טלפון הייתה בדרך כלל בין עשר שניות ועד לאורך של 2 או 3 דקות. הטיפול בכל שיחה  כלל הקלדה של הנתונים על גבי המחשב תוך כדי התבוננות על התוצאות אשר מוצגות על המסך. מלבד ההקלדה היה על התובעת לעשות שימוש גם בעכבר. השימוש בעכבר נעשה באמצעות יד ימין כאשר נדרשה לחיצה בודדת אשר בעקבותיה הושמע מספר הטלפון אשר אותו ביקש הלקוח לקבל והיא הושמעה לו בצורה אוטומטית.

מלבד זאת עשתה התובעת שימוש בעכבר לצורך חיפוש נתונים עבור הלקוח כמו גם לצורך מחיקת הנתונים הקודמים כדי להחליף אותם בנתונים חדשים אשר יוקלדו עבור הלקוח הבא.

לא היה 'זמן מת' בין השיחות כי השיחות זרמו כל הזמן ברצף. הדבר גרר שימוש רצוף במקלדת תוך שהיה עליה להרים ולהוריד את הראש מהמסך אל המקלדת בקצב של אחת לחמש שניות בממוצע. העבודה התבצעה מול המחשב אשר היה מונח על השולחן והמסך היה בגובה העיניים. של התובעת. היא החלה לסבול ולהתלונן על כאבי ראש בפני הרופא כמו כן היא החלה לסבול גם מכאבי גב בשנת 1988.

מוקדנית

חוות הדעת של יועץ רפואי ומומחה מטעם בית הדין:

לאור התשתית העובדתית מונה המומחה לכירורגיה אורתופדית – ד"ר עידו ציון – כיועץ רפואי מומחה מטעם בית הדין כאשר הוא התבקש להשיב על מספר שאלות.

  1. מהו הליקוי אשר ממנו סובלת הנפגעת ואשר משפיע על כפות ידיה ועל צווארה.
  2. האם סביר לקבוע כי יש קשר סיבתי של לכל הפחות 50% בין העיסוק אשר בו עבדה התובעת לבין הליקוי ממנו היא סובלת. (גם ההחמרה של מצב לקוי בעקבות העבודה – משמעה – קיום של קשר סיבתי בין השניים)
  3. ככל שהמענה לשאלה תהיה חיובית וקיים על פי חוות דעתו של המומחה קשר סיבתי בין העבודה לבין הפגיעה – הוא מתבקש להשיב על אופן קרות הליקוי. כלומר –
  4. האם ניתן לקבוע כי הפגיעה אשר ממנו סובלת התובעת נגרמה על ידי פגיעות מזעריות ובלתי מורגשות אשר רק לאחר זמן התגלה הנזק המצטבר כולו. (כמו טיפות המים הזעירות אשר הצליחו לחורר אבן עליו נטפו המים) כמו כן, האם לעבודה הייתה השפעה משמעותית על הליקוי והפגיעה  אשר ממנה סובלת התובעת.

המומחה השיב לשאלות –

על השאלה הראשונה השיב כי התובעת סובלת מכאבי עמוד שדרה צווארי אשר מקרין גם לידיים. כאבים בשרשי כפות הידיים עם ממצא ברור של שחיקת עצמות קרפאליות. התובעת עברה מספר פעמים צילום עמ"ש צווארי כאשר כבר חמש שנים מתחילת העבודה שלה כמוקדנית אבחן ד"ר בלנקשטיין כי קיימים שינויים ניווניים בצוואר. על פי זה ניתן לקבוע בסבירות של כ – 50% כי אין למעשה קשר גרימה בין הליקוי המופשט בצוואר לבין העבודה של התובעת., היות ולא היו תנועות צוואר בטווח חריג או במנח כזה אשר עשוי לגרום לשינויים ולהידרדרות הזו. אך כיוון שעיקר ההחמרה החלה לאחר כ – 12 שנות עבודה – על כן אי אפשר לשלול כי ההחמרה נוצרה בעקבות התנועות החוזרות ונשנות של הצוואר.

הפגיעה בכפות הידיים נוצרה על פי חוות דעתו בעקבות ההקלדה באצבע המורה שבכל אחת מכפות הידיים – עובדה אשר יצרה עומס בלתי שווה על כפות הידיים והם אלו אשר גרמו לשחיקה וכאבים.

הנתבעת ניסתה לטעון כי על פי הממצאים שבידה מדובר במחלת פרקים ראומטולוגית שהייתה מפושטת כבר אז בכל הפרקים אשר בגופה ואשר ממנה סבלה התובעת ואשר אינה קשורה באופן ישיר לעבודה בה עבדה. אך המומחה הסביר כי אין למעשה כל ביסוס לטיעון וכי גם הרופאים מתחום האורתופדיה סיכמו כי מצבה של התובעת מתאים למחלת אוסטיאו – ארטריתיס מפושטת. אך המומחה סבר כי זהו לא מצבה של התובעת וכי על פי דעתו יש לראות את הסיכום שכתב הראומטולוג אשר קבע כי מדובר בהחלט בבעיה מכאנית ולא בדלקת פרקים.

לאור נתונים אלו הבהיר השופט כי על פי חוות הדעת של המומחה מטעמם הרי שלטענת המוסד לביטוח הלאומי אין כל ביסוס. השופט ציין גם כי – "חוות דעתו של המומחה הייתה מקיפה, בהירה ונתנה מענה לכל השאלות שהופנו אליו".

בהמשך הדברים דחה השופט גם את הטענה הנוספת אותה ניסה הביטוח הלאומי לטעון כי בעצם לא מדובר בהקלדה קשה. הוא ציין כי טענה זו כמו קודמותיה נטענה ללא כל בסיס עובדתי והיא מנוגדת בתכלית למסקנות שניתנו מטעם המומחה. המומחה נתן את דברו מתוך מומחיות והיכרות קרובה עם הנושא ורק לאחר בחינה מדוקדקת של המקרה תוך מעקב אחר כל המסמכים הרפואיים לאורך כל השנים.

בסיכומו של דבר נקבע כי התובעת למעשה ממלאה אחר כל התנאים לקיומה של תאונת עבודה וזאת על פי תורת המיקרו טראומה.

בית המשפט טען כי חוות הדעת של המומחה הייתה מקיפה והיא למעשה נתנה את המענה לכל השאלות אשר הופנו אליו. המומחה הסתמך על התשתית העובדתית המוסכמת כמו גם על העדות הרפואית של התובעת וכמובן גם על המומחיות הרפואית שלו. בשים לב לכל אותם הנתונים קבע בית המשפט כי יש לאמץ את חוות הדעת ואת המסקנות אשר נגזרות ממנה במלואן ויש לדחות את בקשת הנתבע שביקש למנות מומחה רפואי אחר נוסף בכדי לבדוק ולברר את העניין לאשורו.

על כן חויב הביטוח הלאומי בתשלום של הוצאות משפט על סך 5,000 ש"ח.

להתייעצות עם עורך דין דיני עבודה – צרו קשר

מאמרים נוספים
דילוג לתוכן