750,000 לפועל בניין שנפל בעקבות סביבת עבודה לא בטוחה אל פיר מדרגות

פועל בניין שנפל אל פיר מדרגות ונפצע בשתי רגליו הגיש תביעה לפיצויים. סגן נשיא בית המשפט השלום ציטט את דברי בית המשפט העליון אשר קבע בעבר כי – "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד" וקבל את תביעתו. המעסיק שהתרשל נאלץ לשלם את התובע בפיצויים בסכום של 747,000 ₪.

התובע יליד 25/10/83 נפגע בעקבות תאונת עבודה בתאריך 6/4/2010 כאשר עבד כפועל בניין בשירות הנתבע. על פי טענת התובע מדובר ברשלנות מצד הנתבע כאשר הוא עבד על גג בניין ותוך כדי העבודה נפל אל תוך פיר המדרגות ונפצע בשתי רגליו. על פי דברי התובע הפיר היה פרוץ לגמרי ללא כל גידור, מעקה או כיסוי כלשהו. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה כאשר באותה שנה הגיש התובע תביעה לפיצויים גם נגד המעסיק וגם נגד חברת הביטוח של המעסיק – חברת מנורה.

הנתבעים ניסו להעביר את האשמה אל התובע בטענה כי הוא צעד אחורנית כאשר תוך כדי כך הוא נתקל במעקה הבטיחות שכן היה לגרסתם סביב הפיר. כתוצאה מהליכתו אחורנית הוא שבר את המעקה ובעקבות כך נפל. על כן ביקשה הנתבעת להטיל את האשמה ואת האחריות לתאונה על התובע.

כאמור הוכרה התאונה על ידי המל"ל כתאונת עבודה והוועדה הרפואית מטעמה קבעה לתובע נכות בשיעור של 30%.

למעשה חלוקים הצדדים ביניהם בשלושה דברים. הן בשאלת האחריות, הן בדבר גובה הנכות הרפואית והן בדבר גובה הפיצויים.

תאונת עבודה - מעלית

טענות התובע:

בכתב התביעה אשר הגיש נטען: "בתאריך 6.4.2010 או סמוך לכך, עת עבד התובע בעבודות בניין ושיפוצים בשירות הנתבע, ותוך כדי עבודתו על גג בניין, הוא נפל מפתח פיר מדרגות, שהיה ללא מעקה, מגובה 3 מטר, וכתוצאה מכך נחבל התובע בגופו."

בתצהיר העדות הראשי של התובע הוא הצהיר כך:  "ביום התאונה אני נדרשתי לבצע עבודות של פירוק טפסנות על גג בניין באתר העבודה ובזמן שביצעתי את העבודה כאמור ותוך כדי כך, אני נפלתי מפתח פיר מדרגות בגג, שהיה ללא מעקה, בגובה של כ- 3 מטרים, וכתוצאה מכך אני נחבלתי בגופי." בחקירה הנגדית הוא חזר והדגיש כי פתחו של הפיר של חדר המדרגות היה חשוף ללא מעקה, גידור או כיסוי כלשהו. הייתה גם עדות אשר תרמה לאמינות ולמהימנות של התובע בעיני בית המשפט. עד אשר עבד אף הוא באותו יום באתר העבודה ועמד בסמוך לתובע במרחק של כחמישה מטרים. הוא מספר כי בשלב מסוים ראה את מ' נופל מפיר הדרגות שהיה בגג מגובה של כארבעה מטרים וכתוצאה מהנפילה הוא נחבל קשות בגופו.

התובע הובהל סמוך לאחר התאונה אל מרפאת לין בחיפה ושם דווח כי – "הבוקר בעבודתו נפל מגובה כ- 3 מ'…". משם הופנה התובע אל המרכז רפואי כרמל ושם אושפז למשך שבעה ימים. בסיכום האשפוז נרשם כי: "… עובד בניין, היום בזמן עבודה נפל מגובה של שלושה מטרים, נחבל בברך רגל שמאל, ובכף רגל ימין…".

גם בטופס התביעה לדמי פגיעה אשר אותו הגיש התובע למל"ל נכתב בתיאור של מקרה הפגיעה: "בזמן שהנפגע עבד על תקרה גג – נפל מפתח פיר של מדרגות שהיה ללא מעקה" על אותו טופס היה חתום גם הנתבע ללא שציין שום הסתייגות מתחת להצהרה, הוא כתב: "אנו החותמים מטה מאשרים כי הפרטים שנמסרו על ידי העובד ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים, לפי מיטב ידיעתנו".

על פי זה גרסתו של הנתבע היא למעשה אינה סותרת כלל את גרסת התובע אלא שהיא אף מחזקת אותה.

על כן אי אפשר לקבל את גרסת הנתבע כי הפיר היה מכוסה. למרות שישנם אי אלו הבדלים בין גרסת התובע לבין גרסת הנתבע באשר לנסיבות הפציעה, כפי שהדברים עולים מהתיעוד הרפואי הראשוני אשר נכתב מיד לאחר הפגיעה, ומטופס התביעה לקבלת דמי תביעה לדמי פגיעה, לבין הגרסה אשר מופיעה בהודעה על דבר התאונה שנכתבה על ידי הנתבע. אך עם זאת אי אפשר לומר כי מדובר בגרסאות שונות ומנוגדות בתכלית ולמעשה – לעולם יהיה שוני בין פרטים אשר אותם מוסר התובע, לבין הפרטים אשר אותם מוסרים גורמים אחרים לרבות המעביד, הרופא, עורך דין וכו' היות ומי שמבצע את הרישום הוא בדרך כלל לא התובע בעצמו.

גרסת הנתבעים מנגד כלל לא עומדת במבחן ההיגיון. הנתבע טען: "אני לא הייתי עד לאירוע האמור, אך לפי מה שנמסר לי מאחיו של התובע נסאר אבו נסאר, התובע הלך לאחור נתקל במעקה הבטיחות שהיה מסביב לפיר, שבר את המעקה ונפל" מלבד העובדה כי מדובר בעדות שהיא על פי השמועה בלבד ועל כן היא אינה קבילה כראיה – סיפור זה לא מסתדר עם עדותו של הנתבע עצמו אשר טען כי  "… פיר המדרגות היה מגודר ואטום בקרשים מעץ מכל צדדיו". אז ממה נפשך? אם הפתח היה מגודר כפי שהוא מתאר הרי שהתובע לא יכול היה ליפול  לעומק כזה של שלושה מטרים אף אם המעקה שלדבריהם הייתה – נשברה.

בחקירה הנגדית אף הודה הנתבע כי מששמע על המקרה הוא הגיע אל המקום והפועלים בשטח הצביעו והראו לו את הפיר המדובר כמקום נפילתו של התובע.

על מי מוטלת האחריות?

כדי לבסס את החבות בעוון של רשלנות יש על התובע להוכיח כי הייתה הפרה של חובת הזהירות הנדרשת וגם נדרשת הוכחה של קשר נסיבתי עובדתי ומשפטי בין התאונה לבין הנזק שנגרם בעקבות כך.

למעשה המעסיק חייב היה לצפות את הנזק העתידי העלול להיגרם בעקבות המפגע במקום. ומקדמת דנא כבר ידוע כי על המעביד חלה החובה הכללית לדאוג לכך, כי שטח העבודה יהיה בטוח עבור העובד וכי הוא יקבל את ההדרכה המתאימה למניעת סיכונים. "העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח והוא נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד, והאחראי במקום העבודה מטעמו, חייב להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבקרו של יום כשגופו שלם, ייצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה."

חומרת הפגיעה:

הנפגע עבר טיפול רפואי ראשוני במרפאת לין ואחר כך אושפז בבית החולים כרמל לאשפוז במחלקה האורתופדית. לאחר השחרור היה עליו לעבור סדרה ארוכה של טיפולי פיזיותרפיה ואף ניתוח נוסף להוצאת ברגים שהוכנסו בניתוח הראשון. הכאבים עדיין לא חלפו והוא המשיך בטיפולים שונים כאשר נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 30%.

פסק הדין

השופט קבע כי אין אשמה כלשהי על התובע לאחר שהוכח כי אכן לא היה גידור על פיר המדרגות. לא הייתה כל התנהגות רשלנית מצד התובע ועל כן חויבו הנתבעים בתשלום של 747,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד דיני עבודה והוצאות משפט בסך 8,000 ₪.

מאמרים נוספים
דילוג לתוכן