עובד שיווק שפוטר יקבל 800,000

עובד שיווק שפוטר – יקבל 800,000 ₪ הסיבה: הוא לא עבד כעצמאי

התובע עבד בחברת אופטיקה. החברה טענה כי הוא הועסק כקבלן וההוכחה לכך היא שהוא פתח עוסק מורשה. לאחר התחקות אחר 33 שנות עבודה במקום, הבינה השופטת כי מדובר בעובד שכיר.

היא חייבה את חברת האופטיקה לשלם לו פיצוי על סך 800 אלף ₪ כפיצויי פיטורים ושאר זכויות סוציאליות.

רקע עובדתי

התובע עבד משך תקופה של מעל 33 שנה בחברת אופטיקה של מר צ' ל'. הוא עבד כאיש מכירות ושיווק של הנתבעת החל משבועיים לאחר שהשתחרר מהצבא בתאריך 1/11/1981 ועד לתאריך 30/1/2015.

הנתבעת היא חברת אופטיקה שהוקמה בשנת 1974 והיא עוסקת בייבוא ושיווק כמו גם מתן שירותים לאופטיקאים. עיקר העיסוק שלה הוא מסגרות משקפיים. מלבד זה היא עוסקת גם בייבוא של מכונות ליטוש לעדשות אופטיות כמו גם מתן שירות באותן מכונות כאשר מדובר בייבוא מכשירי בדיקה לצורך בדיקות עיניים.

מר צ' ל' נפטר בתאריך 1/7/2013 לאחר מחלה קשה. המנוח היה יליד ינואר 1945. הוא היה בעל מניות בנתבעת והוא גם ניהל את המקום בפועל עד לפטירתו.

המנוח היה איש מסודר וקפדן והוא ניהל את חברת האופטיקה – הנתבעת, ביד רמה.

יש לציין כי גב' ל' אשתו של המנוח הייתה בעלת מנייה אחת של חברת האופטיקה.

בתאריך 13/2/2014 נמכרו 80% מהמניות ש/ל חברת האופטיקה לד"ר י' ק' ושמה של החברה שונה.

בתאריך 7/2014 התקיימה פגישה בין גב' ל' ובתה מול התובע. היה זה לאחר אזכרת המנוח, זאת מתוך ניסיון למצוא מוצא למחלוקת שהתעוררה ביניהם. קיימת הקלטה של שיחה זו. בתו של המנוח הקליטה אותו.

עדויות התובע

התובע השתחרר מהצבא בהיותו בן 21.5. בתאריך 24/10/81 סמוך ליום בו השתחרר מהצבא נערכה פגישה עם התובע בנוכחותו של התובע, של אביו ושל דודו. באותה פגישה סוכם כי התובע ישמש כסוכן מכירות של הנתבעת כנגד חשבוניות מס. התובע חתם על שטרי חוב על סכום של 250,000 שקלים ישנים והאב והדוד חתמו כערבים. התובע קבל בתמורה לכך מסגרות משקפיים מחולקות לשתי מזוודות לצורך שיווק.

התובע העיד בעניין אותה פגישה שהתקיימה 33 שנה קודם לכן –

"התחלתי שבועיים לאחר שחרורי מהצבא. אבי ודודי הגיעו לביתו של מר ל' אבל אבי לא היה איש עסקים וגם לא דודי.

אבי היה בעלים של מפעל היה פועל פשוט הוא היה לש בצק הוא לא היה איש עסקים אלא איש עובד וכך גם דודי הם לא הבינו בכספים היו אנשי עבודה.

חתמתי על שטר חוב על סחורה שמר ל' נתן לי. קיבלתי שתי מזוודות עם סחורה. מכל מודל היה לי קופסא בזמנו עוד עבדו עם קופסאות מלאות בסחורה.

הוא נתן לי מזוודות עם סחורה ורצה ביטחון על הסחורה, הוא לא הכיר אותי הרי ולא ידע מי אני ושטרי החוב נחתמו עבור הדוגמאות שנתנו לי כדי להסתובב בחנויות, לא נתנו לי שטר חוב להקמת עסק".

על פי עדותו של התובע אי אפשר באמת להסיק מי הוביל לאותה מתכונת ההעסקה. כלומר לא ברור אם היה זה אביו ודודו שעבדו כבעלי מאפייה והם עצמם העסיקו עובדים שכירים, או שמא היה זה המנוח שגרם לצורת ההעסקה הזו.

באופן כללי עולה מהעדות שלא נחתם הסכם כלשהו בין שני הצדדים במועד אשר מעגן את ההסכם ביניהם. המנוח שלח בחודש 10/2002 מסמך הסכם שנחתם בין הצדדים בשעתו. אך היות ובמשך השנים היו ניסיונות להסדיר את היחסים בין הצדדים על ידי חוזים אחרים, נקבע בבית המשפט כי אין למעשה רלוונטיות לחוזה הראשוני.

למעשה לא התבקש התובע להחליף את שטרי החוב אשר נחתמו בתחילת דרכו בעבודה גם לאחר שאביו ודודו נפטרו בשנות התשעים.

תפקידו של התובע לאורך שנות עבודתו

למעשה שימש התובע כאיש מכירות של הנתבעת כאשר הוא שיווק את מסגרות המשקפיים אותם היא ייבאה בבלעדיות. הוא קבל מזוודות עם מסגרות ושיווק אותן ללקוחות.

שלוש פעמים בשבוע הוא היה מגיע אל משרדי הנתבעת על מנת לדווח למנוח על מעשיו ויחד הם עברו על רשימות האופטיקה והכינו את ההזמנות ללקוחות. מלבד זאת הם נהגו לשוחח מספר פעמים ביום. המנוח וידא כי התובע פועל כנדרש ומספק את הסחורה כפי המסוכם.

מעמדו של התובע מול רשויות המס

באותה התקופה הועסק התובע כעוסק מורשה והוא קבל תמורה כנגד חשבוניות מס.

התובע נהג לדווח בעצמו לרשויות על כל הוצאותיו והכנסותיו כמו כן הצהיר על החזקת רכב ברשותו.

התובע נהג להשתתף בכל האירועים שנערכו מטעם החברה, הוא גם קבל את השי לחגים, הוא השתתף באירועים כמו קורס שנערך מטעם החברה ויצא גם יחד עם העובדים לחופשות משותפות.

סיום התקשרות

בתאריך 30/7/2014 הוצע לתובע הליך של הפסקת ההתקשרות. הוצע לו להתחיל לעבוד כעובד שכיר בתנאים חדשים המתאימים לעובד שכיר. נמסר לו כי הדבר יקרה בתום שישה חודשים. לאחר שהתובע לא עשה דבר הוא קבל הודעה בתום שישה חודשים על סיום התקשרות עמו.

טענות הצדדים

התובע טען כי למעשה היחסים היו מתחילת הדרך יחסי עובד מעסיק, אך פערי הכוחות פעלו לטובת הנתבעת אשר הורתה לו לפתוח תיק עוסק מורשה ולעבוד כקבלן עצמאי על מנת לחסוך בהוצאות. למעשה מהשטח עולה כי היחסים לא היו כמו מול עובד קבלן.

הנתבעת טענה כי היחסים היו יחסי מזמין – קבלן עצמאי וצורת התקשרות זו הייתה על פי רצונו של התובע שקבל באופן כזה תמורה גבוהה יותר מאשר ביחסי עובד – מעסיק.

דיון והכרעה

השופטת הכריעה כי מתוך בחינת הנושא לעומק, עולה כי התקיימו בין הצדדים יחסים של עובד – מעסיק.

לתובע לא היה עסק פרטי משלו. הוא לא עמד מול שיקול רווח והפסד כמו עוסק מורשה הוא לא העסיק עובדים, הוא לא השקיע באמצעי ייצור והוא לא סיפק שירותים לחברות אחרות.

הוא גם היה כפוף להוראות הבעלים, הוא לא היה צריך לדאוג למחליף בימים אשר בה הוא נעדר מהעבודה, הוא לא עבד במקומות נוספים ולמעשה חייו הכלכליים היו תלויים לאורך שנים בחברה.

הוא היה סוכן מכירות שנכח במשרדים. הייתה לו עמדת מחשב במקום, כרטיסי ביקור עם הלוגו ופרטים של החברה, הוא ייצג את החברה הן באירועים בארץ והן בתערוכות שנערכו בחו"ל ולמעשה החברה נאה בכל הוצאותיו.

השופטת הבהירה כי כל אותם הסימנים הינם משמעותיים יותר מהעובדה כי החברה דרשה ממנו לפתוח תיק עוסק מורשה וכי שכרו שולם לו נגד חשבוניות.

משכך, הוכח כי התובע אכן היה עובד שכיר אשר פוטר על כן הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורין.

סכום הפיצויים נקבע בהתאם לשכרו של התובע בפועל למרות שביחס לעובד שכיר מדובר בשכר גבוה.

השופטת אף נקטה בגישה הרתעתית בגלל שהחברה עשתה ניסיון לגרום לתובע תחת מעטה פיקטיבי של יחסי קבלנות מזמין – לוותר על הזכויות המגיעות לו על פי חוק.

לאחר כל החישובים של פיצויי הפיטורים, דמי ההבראה, הפרשי הפנסיה וכו' חויבה הנתבעת בתשלום של 800,000 ₪, מלבד 9,000 ₪ הוצאות משפט.

להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073

עובד שיווק שפוטר
מאמרים נוספים
דילוג לתוכן