פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה

בעקבות פרסום צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, החל משנת 2008 יש לבטח כל עובד בביטוח פנסיוני המתבצע באמצעות הפרשות, גם של העובד וגם של המעסיק, לקרן הביטוח הפנסיוני. העובד זכאי לבחור את הגוף הספציפי שאליו יופרשו הכספים ושבו ינוהל הביטוח הפנסיוני. הפרשות החובה נגזרות מגובה שכר הבסיס ברוטו או מגובה השכר הממוצע במשק – לפי הנמוך מבינם. חובת הפרשת סכומים לביטוח הפנסיוני חלה לגבי עובד שמלאו לו 21 שנה ועובדת שמלאו לה 20 שנה.

במקומות עבודה בהם חל על העובד הסדר מיטיב בביטוח פנסיוני, המעסיק מחויב להפריש סכומים על פי הסדר זה, אם תנאיו טובים יותר מהתנאים שנקבעו בצו ההרחבה.

לאחרונה פסק בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע פיצוי בסך 15,242 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי ההפרשה לקרן הפנסיה בתקופת העסקתה וכן, פיצוי נוסף בסך 50,000 ₪ בגין העסקה ללא הפרשות פנסיוניות בתוך דיווח שגוי בתלוש השכר במשך תקופה ארוכה (סע"ש (אזורי ב"ש) 18328-07-15 אורלי ואקנין – מדינת ישראל משרד הבריאות (פורסם בנבו, 24.01.2019)). באותו מקרה מדובר בעובדת, שעבדה כאחות בשירות המדינה, אשר במהלך מרבית מתקופת העסקתה לא הופרשו עבורה כספים לקרן הפנסיה. כשהתגלה דבר אי ההפרשה, המדינה פנתה לעובדת וביקשה לפצותה בסכום ההפרשות להן היא זכאית לפי מסלול הפנסיה הצוברת. העובדת תובעת סעד הצהרתי לפיו היא עובדת מדינה ולפיכך זכאית לפנסיה תקציבית.

כאמור מדובר בעובדת אשר עבדה בשירות המדינה ולכן זכאותה לפנסיה נבחנת לפי חוק שירות המדינה (גמלאות). לצורך בחינת זכאות לפנסיה תקציבית, על העובד להוכיח, בין היתר, כי מדובר בעובד כמשמעו בסעיף 1 לחוק הגמלאות – הקובע כי יש לבחון האם עובר למועד הקובע היה עובד מדינה שמונה לפי חוק שירות המדינה (מינויים). במקרה זה, קבע בית הדין כי מדובר בעובדת שלא עמדה בתנאים שנקבעו בחוק המינויים ולפיכך, תביעתה לסעד הצהרתי לפיה היא זכאית לפנסיה תקציבית נדחתה.

יחד עם זאת,  במקרה זה, בית הדין מסרב להתעלם מהתנהלות המעסיק אשר במהלך מרבית מתקופת ההעסקה חדל להפריש לעובדת כספי פנסיה ללא ידיעתה, תוך שגבה דמי ניהול, וכל זאת כאשר בתלושי השכר של העובדת צוינו פרטים שגויים, העולים כדי מצג שווא שיש בו להטעות את העובדת לחשוב כי היא מבוטחת במסלול פנסיה שונה מזה לו היא זכאית. אשר להתנהלות זו, אף אם היא נבעה מטעות "טכנית" ושלא במטרה להטעות את העובדת, מזכה את העובדת בפיצוי כספי.

פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה

לסיכום, כאשר מדובר במקרה בו מפר המעסיק את חובתו לבצע הפרשות לפנסיה, ניתן יהיה לתבוע פיצוי אף בגין  העסקה שלא כדין. במקרה זה בחר בית הדין להביע את מורת רוחו מהתנהלות המעסיק, על דרך של פסיקת הפיצוי שיש בו בכדי לתת ביטוי לחומרת הדברים ולמשך הזמן בו דפוס המעסיק התנהל באופן הנוגד את החוק.

אין באמור לעיל בכדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.

להתייעצות עם עורך דין דיני עבודה, צרו קשר

מאמרים נוספים
דילוג לתוכן