חייגו לקבלת ייעוץ משפטי:

טבחית שעזבה את עבודתה בעקבות מחלה

טבחית שעזבה את עבודתה בעקבות מחלה תפוצה ב – 100,000 ₪

המעסיקה 'ל. אירועים' ניסתה לטעון כי הטבחית בחרה לעזוב את העבודה מטעמי נוחות גרידא ואף חתמה על מסמך וויתור על זכויותיה. השופטת לא קבלה את סברתה והורתה לה לשלם לתובעת 100,000 ₪ עבור פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.

רקע עובדתי

התובעת עבדה באולם אירועים ל' הממוקם בעיר בת ים. האולם שייך לחברת ל' אירועים בע"מ. התלונה הייתה נגד מר ט' שהוא המנהל והבעלים של הנתבעת. הנתבע השני הוא מר מ' אשר שימש כמנהל וכאחראי על התחום הפיננסי.

התביעה עוסקת מהתאריך 1/9/2005 שזה היה למעשה היום האחרון של התובעת כעובדת באולם האירועים כטבחית. היא הועסקה קודם לכן משך שנים ארוכות על ידי אביו של הנתבע.

למעשה חלוקים הצדדים באשר למועד בו הסתיימה ההעסקה בפועל של התובעת. על פי גרסתה של התובעת היה זה בתאריך – 22/11/15 כאשר היא מסרה לידיו של נתבע מספר 1 – מר ט' את מכתב ההתפטרות, שם כתבה כך –

"הריני להודיע בזאת על סיום תפקידי באולמי לבונה עקב מצב בריאות.

ההתפטרות תכנס לתוקפה החל מהיום 22.11.15.

אבקש להסדיר כל הקשור לזכויותיי בעת סיום יחסי עובד ומעביד באולמי לבונה, כגון ימי הבראה, חופשה, מחלה, שעות נוספות, פיצויים, הפרשות סוציאליות וכו'."

הנתבעים טוענים מנגד כי התובעת חדלה מעבודתה בסוף חודש מרץ והצדדים הגיעו ביניהם להסכם אשר בא לידי ביטוי בהסכם אשר עליו חתמו בתאריך 3/5/15.

"הסכם בין מ' נ' לבין ל' אירועים בע"מ מר ט'

הוסכם בין מ' לחברה שמאפסים את כל החופשים לחלוטין כנגד כל החופשות והתנאים הסוציאליים ומזל תעביר אלינו את כל הכספים של ביטוח לאומי אם החברה תתבע.

ומתחייבת לא לתבוע את חב' לבונה עד יום שהיא מתחילה לעבוד אחרי הניתוח דהיינו תקבל משכורת מיום תחילת העבודה לאחר הניתוח

החב' לא תתייחס לחופשים שיועברו להנהלת חשבונות כי הכול מאופס ומזל מתחייבת שלא לתבוע את הבעלים.

היום תאריך 3.5.15 אין בין לבונה ומר ט' לבין מ' נ' שום חוב כספי."

על פי גרסתם של הנתבעים, ההסכם הוא למעשה כתב וויתור וסילוק אשר מטרתו הוא להסדיר את הזכויות של התובעת ואת החובות שלה בגין ניצול יתר של החופשות עם סיום העסקתה. על פי דבריו של הנתבע 1, מר ט', עלה כי לאחר חישוב שעשה יצא כי התובעת נשארה חייבת לנתבע אך הוחלט ביניהם כי הנתבעת תוותר על החוב.

השופטת קבעה כי אין למעשה כל אפשרות לייחס להסכמים מן הסוג הזה תוקף מחייב. היות ואי אפשר לוותר על זכויות אשר נקבעו בחוקי העבודה. כמו לדוגמא חופשה שנתית או חוק שעות עבודה ומנוחה וכדומה.

כמו כן הבהירה השופטת כי בהסכם לא הוזכר כלל הנושא של גמר החשבון או סיום העסקתה של העובדת. צוין כי לאחר הניתוח תוכל העובדת לשוב לעבודתה. הניסוח המרמז היה כזה – "המשך העסקה עם עצירת שכר לתקופה בה האמינו הצדדים באותו שלב, כי התובעת עשויה לקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי".

בית המשפט קבע כי התובעת למעשה זכאית לפיצויי פיטורים לאחר שהיא הציגה את המסמכים הרפואיים הנדרשים, בהם היא הוכיחה כי היא לא כשירה להמשיך בעבודתה משך חודשים ארוכים אשר בהם היא סבלה משחיקה ברצועות הברכיים כמו גם ניתוח שעברה ברכך רגלה השמאלית.

גם בנושא ההיעדרות שלה התגלתה מחלוקת. התובעת נעדרה מהעבודה כבר מחודש אפריל והיא הציגה אישורי מחלה עד לחודש אוקטובר של אותה שנה. הנתבעים מנגד טענו כי העובדת הפסיקה את עבודתה במקום בחודש מרץ כשאר היא חתמה על ההסכם.

בניגוד לכל זה, הבהירה השופטת כי היעדרות כזו הנובעת בעקבות מחלה, מבלי שנעשתה בפול פעולה כמו הודעה רשמית מצד המעסיק לתובעת על הפיטורין, לא יכולה לנתק את היחסים בין הצדדים. על כן נקבע כי יחסי העבודה הסתיימו בפועל בחודש נובמבר כאשר התובעת הגישה את מכתב ההתפטרות שלה.

דיון והכרעה

במהלך הדיון עלו נושאים שונים כמו גובה השכר אשר השתכרה העובדת בפועל. למעשה הוכרעה המחלוקת לטובת הנתבעים, זאת על סמך תלושי השכר שהם הציגו. אך נושאים אחרים הוכרעו לטובתה של התובעת כמו לדוגמא הנושא של דמי הבראה או של ההפרשות לקרן פנסיה בהתאם לצו ההרחבה בענף האולמות.

לעניין פיצויי הפיטורין, טענו הנתבעים כי התובעת בקשה מעצמה להפסיק את עבודתה במקום כבר בחודש מרץ, מטעמי נוחות וכן, על מנת לבצע את הניתוח המתוכנן. לטענת הנתבעת, היא לא הייתה אמורה לעבור ניתוח אך היא בחרה להצהיר כך ולעשות זאת אך ורק על מנת שתוכל להתחמק מהעבודה שלה במקום.

התובעת הצליחה להוכיח כי היא כן סבלה מבעיה בריאותית אשר חייבה אותה לצאת לחופשה וכן לעבור את הניתוח המדובר. השופטת קבעה אם כן כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים היות והיא "התפטרה בדין מפוטר בשל מצב בריאותי".

בהמשך קבעה השופטת כי בעלי החברה, הנתבעת תצטרך לשלם את הפיצוי באופן אישי, בין היתר משום שהחברה היא חברה משפחתית, אשר שמה השתנה בכל תקופה לשל אחר אך בפועל הייתה זו אותה החברה כל הזמן. (כפי שהיא למדה מתוך תלושי המשכורת של התובעת)

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי על הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי על סך 100,000 ₪, בגין זכויות סוציאליות שונות כ 60,000 ₪ מתוכם עבור פיצויי פיטורין. כמו כן כולל החשבון את הוצאות המשפט ואת שכר טרחת עו"ד על סך 7,000 ₪.

להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073

דין מפוטר
מאמרים נוספים
דילוג לתוכן