חייגו לקבלת ייעוץ משפטי:

מדריך תיירים שלא הפרישו עבורו פנסיה

200,000 ₪ למדריך תיירים שהתפטר מתוך טענה שלא הפרישו עבורו פנסיה

על פי טענת המעסיקה בקש התובע כי ישלמו לו שכר חודשי גבוה שכולל גם את הפנסיה שהמעסיק אמור להפריש עבורו. היא לא הצליחה להוכיח טענה זו ועל כן היא חויבה לשלם בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי כפי שנקבע בענף של מורי הדרך.

רקע עובדתי

  • משנת 2000 עד שנת 2014 עבד התובע כמדריך תיירים. הוא קבל תלושי שכר מסודרים מידי חודש בחודשו. ההסכם הקיבוצי למורי דרך מוסמכים חל לשני הצדדים והוא חודש מידי פעם.
  • התובע התפטר מעבודתו.
  • הסכומים אותם קבל התובע הם כפי הנקוב בחוות הדעת אשר הוגשה מצד הנתבעים.
  • לא שולמו עבר התובע דמי הבראה וכן לא הופרשו הפרשות לקרן הפנסיה.

המחלוקת

  • האם אכן נכונות טענותיה של הנתבעת כי התובע קבל מהנתבעת את סכומי העלות של המעביד וכי הוא היה אמור לבצע בעצמו את ההפרשות במלואן, כולל החלק של עובד ומעביד? הנתבעת ציינה כי כך מקובל אצל מדריכי התיירים האחרים שלה. לעניין זה בקש בית המשפט לבדוק מה היה שכרו הקובע של התובע כמו כן האם מדובר בהסכם חוקי. ככל שלא – מה הדין לעניין זכויותיו של התובע כולל זכות קיזוז מצד הנתבעת.
  • כפועל יוצא מהנושא הראשון השנוי במחלוקת, האם התשלום אשר שולם לתובע כלל גם את ההפרשות לקרן הפנסיה ולדמי ההבראה או שהתובע אמור לקבל אותם מהנתבעת. ככל שכן, מה השיעור המגיע לו.
  • אם התובע אכן זכאי לתשלום בשיעור ההפרשות לפנסיה, האם הוא יהיה זכאי לפיצוי (שעל פי טענתו עומדת על 35% בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה וכן בגין הפסד הזיכוי במס.)
  • מה היו הנסיבות אשר אלו הובילו להתפטרותו, כמו כן, האם לאור ההסכמים הקיבוציים יהיה התובע זכאי לקבל פיצויי פיטורים או פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פיצויים. אם כן, האם הוא יהיה זכאי לפיצויי הלנה.
  • האם התובע הודיע לנתבעת בהודעה מוקדמת או שהנתבעת זכאית לקזז מהפיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת. אם כן, מה השיעור שהוא יכול לקזז.

הכרעה

השכר הקובע של התובע

על פי טענתו של התובע עמד שכרו האחרון של התובע על סך 14,210 ₪ והשכר המוצע בשנת 2014 עמד על 12,250 ₪. אם הוא יוכר כעובד במשכורת הרי שהשכר הקובע אמור לעמוד על השכר האחרון ואם הוא יוכר כעובד בשכר הרי שהשכר קובע יעמוד על שכרו הממוצע.

הנתבעת טענה כי השכר של התובע שולם על פי ההסכם הקיבוצי ועל פי תיקוניו. כמו כן נטען כי היה זה בהתאם לחוות דעת של רואה חשבון ואף התובע הסכים לדבר.

למעשה עבד התובע בשכר על בסיס יומי זאת בהתאם לטפסים 106 אשר אותם הגיש עבור השנים 2011 עד 2014. מידי שנה עלה שכרו של התובע ועל כן נקבע כי השכר הקובע יהיה בהתאם לממוצע אותו השתכר בשנה האחרונה לעבודתו.

השכר הקובע עמד על 12,283 ₪.

למעשה בהתאם לצו הרחבה בענף של מורי הדרך על פי חוק ההסכם הקיבוצי נקבע כי על המעסיק של מורי הדרך, להפריש עבור העובדים הפרשות לפנסיה. על ם דברי התובע, תשלומים אלו א הופרשו כלל עבורו למרות צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי. עוד הוסיף התובע וטען כי בשכר ששולם לו אפשר לראות שכר בסיס בלבד אשר ממנו היה צריך להפריש את כל הזכויות הסוציאליות אשר להן הוא למעשה זכאי. הוא טען כי הוא לא בקש מהנתבעת לנהוג כך ולמעשה הנתבעת היא זו שהחליטה על דעת עצמה שלא להפריש את הכספים עבורו. לדבריו נודע לו על כך מפיו של רואה החשבון ארבע שנים טרם עזב את מקום העבודה וכי מאז ביקש מהנתבעת שוב ושוב כי יבצע את ההפרשות הנדרשות. הנתבעת לא שמעה לו ולא ביצעה את ההפרשות. משכך החליט להתפטר מעבודתו נוכח ההתנהלות הזו.

הנתבעת מצדה הסכימה כי אכן זהו ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה דורש את ההפרשות בשיעור הקבוע אך לטענתה היא שילמה לתובע שכר נוסף בהתאם לבקשתו של התובע שבקש להפריש בעצמו את הכסף. היא טענה כי היא פעלה בתום לב וכי היא לא הרוויחה כלל מהדבר. כלומר, טענתה היא שהתובע בפועל לא הפסיד דבר מאופן ההתנהלות הזו כך שאין כל סיבה לחייב אותה בתשלום נוסף לתובע.

מעדות נוספת של עובדת במקום התברר שאף היא לא זכתה כי יופרשו עבורה דמי פנסיה למרות שהיא כלל לא בקשה כי החברה תשלם לה את ההפרשים. יהא טענה כי גם היא בקשה מהחברה כי יפרישו עבורה את הכספים אך היא לא נענתה. העדה שעדיין עובדת אצל הנתבעת לא רצתה להצהיר נגד חברה אשר בה היא עובדת כי חששה למקום עבודתה. על כן היא הסתפקה רק בעדות.

חישוב הפיצויים

לאור האמור לעיל בקש התובע כי ישולמו לו פיצויים בגין פיצוי חלף ההפרשות – סכום של 179,453 ₪. היות ומדובר בסכום כסף שהנתבעת סברה כי היא כבר שילמה אותו במהלך העבודה, על כן, בגלל המחלוקת המשפטית לא יישא סכום זה פיצויי הלנה אך הוא יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום אשר בו הוגשה התביעה ועד ליום בו התבצע התשלום בפועל.

פיצוי בגין הפסדים של זיכוי במס בגלל אי הפרשות לקרן הפנסיה

כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות לקרן הפנסיה, טען התובע כי הוא הפסיד זיכוי במס שעמד על 35%.

הוא הגיש חוות דעת מטעם סוכן ביטוח שעוסק בתחום של פנסיות וחיסכון ארוך טווח. מתוך הדברים עלה כי התובע נותר ללא כל חסכונות פנסיה, זאת ללא ידיעתו של התובע.

כמו כן טען התובע כי הוא נשאר ללא פיצויי פיטורים גם כסכום חד פעמי וגם ללא קצבת שארים וקצבת נכות אשר מתלווה בדרך כלל בעלות זניחה לכל קרן פנסיה קיימת.

הנתבעת מנגד טענה כי לתובע לא נגרם כל נזק או הפסד וכי הוא הרוויח את כל הכסף אותם קבל במזומן במועדם.

בית המשפט סבר כי יש לקבל את טענתו של התובע וכי הנתבעת תצטרך לגלם ולשלם את המס שיחול על הפיצוי כך שהתובע יוכל לקבל את סכום הפיצוי הנקוב כסכום נטו.

דמי הבראה

התובע דרש כי הנתבעת תשלם את דמי ההבראה אשר אותם היא לא שילמה ומשכך דרש כי הנתבעת תשלם לו סכום של 23,451 ₪.

הנתבעת טענה כי היא שלמה זאת יחד עם שכרו אך התובע טען כי סעיף זה לא הוזכר כלל בתלוש המשכורת.

בית המשפט פסק כי הנתבעת תשלם לתובע סכום של 23,625 ₪ בגין דמי הבראה שלא שולמו לו.

פיצויי פיטורין

לעניין סיבת הפיטורים דנו הצדדים מה הייתה סיבת ההתפטרות שלו. האם היה זה בגלל שלא הופרשו עבורו תשלומי הפיצויים או שמא היה זה בגלל שהוא רצה לעבוד בחברה מתחרה אחרת.

אך לנוכח האמור היות והמשרד לא הפריש את הכספים למרות שהוא נתן להם את האפשרות לתקן את המחדל מצדם, פסק בית המשפט כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויים על סך 202,000 ₪.

להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073

דיני עבודה - מדריך טיולים
מאמרים נוספים
דילוג לתוכן