פיצויים לגננת

פיצויים לגננת שנאלצה לעזוב את עבודתה בגלל איום "אם תגיעי לעבודה תמתין לך ניידת"

גננת בחודש השליש להריונה אוימה על ידי הצוות בעקבות תלונות מצד ההורים בגין אלימות, כי אם תגיע לעבודה, הם יזמינו עבורה ניידת משטרה. הגננת ראתה בכך פיטורין, רשת הגנים התכחשה לכך. בית הדין לעבודה פסק לה פיצויים של כ – 64 אלף ₪.

סיפור הדברים:

התובעת הינה גננת מוסמכת העובדת עם הגיל הרך. יש לה תעודת מקצוע מטעם משרד התמ"ת.

היא הועסקה החל מ1/8/14 במעון המשתייך לרשת מעונות וגני ילדים, קייטנות ובתי ספר לבנים ובנות. במהלך חודש יולי 2016 הסתיימה העבודה שלה במקום בעקבות עובדות השנויות במחלוקת. על פי טענתה של העובדת היא פוטרה מעבודתה. הנתבעת מצדה טוענת כי העובדת זנחה מעצמה את עבודתה. אין מחלוקת כי בעת בו עזבה העובדת את עבודתה היא הייתה בהיריון וכי עובדה זו הייתה ידועה גם לנתבעת.

בחודש נובמבר ארעה תקרית בין התובעת לבין מנהלת הגן. הרקע לתקרית היה סירוב מצד מנהלת הגן לאשר לה חופשה בימי חג החנוכה.

לאחר התקרית כתבה התובעת מכתב התנצלות אותו מסרה למנהלת ובו היא הביעה התנצלות. היא בקשה כי תינתן לה הזדמנות נוספת.

לאחר מספר ימים היא כתבה מכתב התנצלות נוסף אשר בו היא שוב מתנצלת על התקרית וכן היא הוסיפה התנצלות על דיבור לא ראוי כלפי הילדים עם מילים וביטויים שהיא מתחרטת עליהם.

באותה תקופה אף התווסף סעיף להסכם העבודה עם התובעת. התוספת מופיעה בכתב יד ובו כתוב כי לאחר שיחת שימוע עם התובעת הוחלט לאפשר לה הזדמנות נוספת במעון וכי היא התחייבה לעשות שינוי בכל מה שיידרש ממנה. היא התחייבה לעמוד בכל דרישות המעון כולל לוח החופשות, התחשבות בצוות המעון ושינוי גישה לילדים הכולל דיבור וגישה מכבדים ואוהבים. הן כלפי הצוות והן כלפי הילדים. היא התחייבה גם להשתתף במשימות הגן כמו כן להעשיר את הילדים ביוזמות אישיות משלה ולהעניק מענה אישי ואוהב לכל ילד.

פיצויים לגננת

בחודש מרץ 2016 נישאה התובעת ובחודש אפריל היא נכנסה להיריון.

בחודש מאי 2016 שוחחה המנהלת עם התובעת לגבי תלונות שונות אשר הגיעו אליה מצד ההורים. התלונות נסובו לגבי היחס של התובעת כלפי הילדים והמנהלת דרשה בעקבות כך כי התובעת תשפר את יחסה כלפי הילדים.

בחודש יוני 2016 התקיימה שיחה נוספת בין התובעת לבין המפקחת על הגנים. התובעת נדרשה בשיחה זו לשפר את התנהגותה.

באותו חודש חלתה התובעת בדלקת גרון קשה שהצריך אשפוז בבית החולים. היא הייתה מאושפזת למשך שלושה ימים. לאחר השחרור התקיימו שיחות שונות בינה לבין הצוות במעון ועל אלו ישנם חילוקי דעות.

בתאריך 17/4/18 התקיים דיון הוכחות.

בעלה וחמיה של התובעת העידו מטעמה. מטעם הנתבעת העידו המנהלת, המפקחת וש' המנכ"ל.

טענותיה של התובעת

התובעת אושפזה לאחר שהמפקחת התקשרה אליה ומסרה לה תלונות על זה שהיא אינה אדיבה וחייכנית מספיק לילדים ולהורים. לדבריה של התובעת היא קבלה במהלך ימי האשפוז הרבה שיחות חיזוק מצד ההורים.

ביום בו היא שוחררה מבית החולים התקשר אליה ש. – האחראי על העמותה, ואמר לה שאם היא תתייצב בעבודה תמתין לה שם ניידת משטרה. לדבריה זהו מעשה פיטורים לכל דבר.

לאחר כמה ימים התקיימה שיחה בחדרו של ש. בה נוכחו בעלה וגם חמיה של התובעת. בשיחה זו סיפר ש. כי יש לו קלטת אשר בה ניתן לשמוע כיצד התובעת עושה שימוש באלימות מילולית כלפי הילדים. היות והיא בהיריון הוא ביקש ממנה כי היא תתפטר מרצונה.

למעשה טוענת התובעת כי ש. ביקש להלך עליה אימים ולא היו בידיו עדויות או קלטות. הראיה היא שהוא כלל לא הגיש לבית הדין כל תלונה או קלטת שהייתה עשויה לשפוך אור על כל הסיפור.

הנתבעת אף לא הסבירה מדוע למרות שהעובדת הפסיקה את עבודתה, לא נעשה כל בירור היכן היא, לא הונפק טופס 106 וכן לא נמסר על פנייה אל הממונה בנושא לחוק עבודת נשים לצורך קבלת היתר לפיטורי עובדת.

התובעת טוענת כי את טענתו של ש. כאילו הוא לא פנה אל הממונה לעבודת נשים כדי לא לפגוע בעתיד המקצועי של התובעת זוהי טענת שווא ואין להתייחס אליה.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי למרות התלונות של ההורים נגד ההתנהלות שלה ולמרות התקריות מול המנהלת, עדיין לא פיטרו אותה בגלל הריונה. אך משהעובדת הבינה כי הנהלת המעון עומדת לפנות אל משרד העבודה בבקשת היתר לפיטוריה, היא מיהרה ונטשה את העבדה מעצמה וזאת ללא תיאום וללא כל הודעה מוקדמת.

על פי טענת הנתבעת, כבר בחודשיים הראשונים לעבודתה במקום נראה היה כי התובעת מפגינה התנהגות שאינה ראויה ואינה מקובלת כלפי הילדים כמו כן היא דברה בחוצפה אל מנהל המעון. ההנהלה שקלה כבר אז לפטר אותה אך לאחר שהיא התנצלה הוחלט לאפשר לה לתקן את דרכיה.

לאחר שנתיים הגיעו תלונות מצד ההורים על אלימות מילולית וכן יחס אגרסיבי כלפי הילדים מצד התובעת.  נטען כי ילדה פרקה את הכתף בעקבות משיכה לא עדינה מצד התובעת.

הנתבעת טוענת כי אין כל קשר בין האשפוז לבין השיחה אותה קיימה המפקחת עם התובעת לאחר שהתקבלו תלונות ההורים. כמו כן היא טוענת כי התובעת לא הביאה כל הוכחה לכך כי הורים התקשרו לתמוך בה בעת שהייתה מאושפזת בבית החולים.

לאחר ששוחררה מבית החולים צלצלה המפקחת אל התובעת ואמרה לה כי הבינה מההורים כי אם היא תגיע לעבודה ביום ראשון תמתין לה ניידת משטרה. היא שאלה את התובעת מה ברצונה לעשות, התובעת סירבה להשיב אך למעשה היא פשוט חדלה מלהופיע לעבודה.

הנתבעת דורשת לדחות את הטענה כי המנכ"ל הוא זה שייעץ לה שלא להופיע לעבודה או שהוא זה שהורה לה להישאר בבית. להיפך. המנכ"ל ישב עם בעלה  ועם חמיה ואף בקש ממנה שתשוב לעבודתה.

התובעת בחרה לזנוח את העבודה וניתן לראות בדבר התפטרות לכל דבר.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי במקרה הנוכחי לא היה אקט מובהק של פיטורים ועל כן יש לבחון מי למעשה אחראי על סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.

נקבע כי אין כאן כל גרסה שהותירה רושם אמין יותר מרעותה אך בסופו של דבר קבעה השופטת כי גם במקרה וגרסת הנתבעת היא הנכונה, שההורים הם אלו שאיימו להביא את הניידת ולא המנכ"ל, עדיין אי אפשר לטעון כי לא מדובר כאן בפיטורין.

השופטת סיכמה – "באמירה זו כי אם תחזור לעבודה תמתין לה ניידת, הגם שתוזמן על ידי ההורים, לעובדת צעירה וחסרת ניסיון, יש משום איום אשר יש לראותו כפיטורים"

היות והתובעת פוטרה הרי שהיא למעשה זכאית לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת, זאת לצד פיצויים עקב הפרה של חוק עבודת נשים היות ולא התבקש לכך כל היתר. התובעת זכאית גם כן לתשלום של דמי הבראה ושל הפרשי פנסיה.

נפסק כי היו לה הזדמנויות להשמיע את דבריה וזה כעין שימוע על כן התביעה לפיצויים בגין פיטורין שלא כדין נדחתה אך נפסקו לה 63,735 ₪ על כל שאר תביעותיה.

להתייעצות עם עו"ד דיני עבודה – התקשרו 03-5663073

מאמרים נוספים
דילוג לתוכן